Michal Luzzatto Art

Michal Luzzatto Art https://www.michal-luzzatto.com/ At first I was a "photographer". My great love in photography is documenting and capturing people and cultures.

From a very young age I was drawn to the ability to freeze moments and capture them through my point of view. In time I was happy to find that people relate to my work and I began to engage in it professionally and commercially, selling my photography prints and by providing of photography services, mainly commercial and artistic portrait photography. Then, after diving into the depths of the worl

d of digital art, without noticing I also became a "designer", and in the end, contrary to all my beliefs that I just do not know how to paint - I became a "painter". I first drew using the computer, and today I am taking my first steps in the world of physical painting. So I guess it all makes me an artist.

It's my party and I'll fly if I want to!אז למרות ההתראות ולמרות שתכלס לא היו לי כוחות, הצלחנו לגנוב סופ"ש יומולדת. זה לא...
28/07/2026

It's my party and I'll fly if I want to!

אז למרות ההתראות ולמרות שתכלס לא היו לי כוחות, הצלחנו לגנוב סופ"ש יומולדת. זה לא היה קורה בלי הנחישות של החצי השני שלי, שלפעמים (רק לפעמים, אל תתלהב) יודע יותר טוב ממני מה אני צריכה.

3 ימים של שקט, מים כחולים, ספר, אוכל טוב, וזמן איכות בו יכולנו להיזכר קצת מי אנחנו מחוץ למטריקס ומרוץ החיים.

חזרנו אתמול ביום ההולדת שלי, בטיסה שאפשר להגדיר אותה כסוג של נס כי אני בטוחה שמעל המטוס התנדנד לו שלט "ל" ושהטייס עוד לא הגיע לפרק הנחיתות. "שמע ישראל" קצר והיינו בדרכנו הביתה. מעבר חד משלווה וחופש לילדים ורעש. וואלה התגעגעתי. יותר לילדים, פחות לרעש. לא יודעת איך זה הגיוני כי בסה"כ מדובר במקשה אחת.

דורי היה בטוח שאני עובדת עליו ושאין לי יומולדת כי חגגתי בתחילת השנה (לא קרה) ודני לא הפסיקה לבקש את המתנות שהבאנו לה מחו"ל. לא עזר שאמרתי לה שלאמא יש יומולדת וזה צריך להיות הפוך. את הנר על העוגה (ותודה לך על זה הדרי ❤️) הם כיבו לפניי ובין כביסות למקלחת שחלמתי לעשות, הרדמתי את דניאל ונרדמתי איתה.

וזה היה יומולדת מושלם.

לפני שבוע בערך הזמנתי מונית, ולפני שהיא הגיעה התקשרתי לנהג כדי לומר לו שאני דקה מתעכבת כי אני חוזרת לבדוק אם כיביתי את המזגן.
"מזל שחזרתי לבדוק כי הוא היה דלוק." אמרתי לו כשנכנסתי.
"כבר בגילך את שוכחת דברים?" הוא אמר לי בחיוך.
"בגילי? אני נראית יותר צעירה ממה שאני באמת." השבתי לו.
"בת כמה את? 25? 26?" הוא שאל.
"כפרה עליך, אני בשבוע הבא בת 42". עניתי עם חיוך.
"42?!? וואלה לא נראית. ואת עוד אומרת ככה בלי להתבייש, אהבתי!"
"להתבייש? מה יש לי להתבייש? הרווחתי את הגיל הזה, וזה גיל אדיר." אמרתי בגאווה.

אז כן, 42 זה וואחד גיל שמצד אחד מרגיש לא קשור אליי (8 שנים ל-50?? יש פה טעות בהקלדה), ואיכשהו הגוף והנפש הולכים בכיוונים הפוכים לפעמים, אבל מצד שני הוא מביא איתו כל כך הרבה דברים שאני אוהבת. אחד הדברים העיקריים הוא האנשים שאספתי סביבי, אנשים שבחרתי ושבחרו בי. וכמו שאמרתי הבוקר לחבר טוב - אם נשארנו חברים עד עכשיו, זהו זה עד הסוף.

אז אם יש דבר שאני מאחלת לעצמי מלבד בריאות, זה לשמור על ההון הכי חשוב שיש - האנשים שלי.

תודה על כל הברכות המרגשות, הטלפונים (למי מאיתנו שהוא עדיין אולד סקול ולא מרגיש ששיחת טלפון היא בגדר חדירה לפרטיות) והאנרגיות הטובות.

ותודה אינסופית לבחירה הכי הכי טובה שעשיתי, החצי שלי שבלעדיו אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה במסע החיים המטורף הזה.

בתמונות - קצת מהשקט + הצד הפחות טוב של 40+

אחרי ניתוח האפנדציט שלי בהודו תמיד צחקתי על זה שחלק ממני נשאר שם (למרות שתיאורטית הייתי יכולה לקחת אותו איתי כי הביאו לי...
11/06/2026

אחרי ניתוח האפנדציט שלי בהודו תמיד צחקתי על זה שחלק ממני נשאר שם (למרות שתיאורטית הייתי יכולה לקחת אותו איתי כי הביאו לי אותו בצנצנת אחרי הניתוח 😳), אבל יותר מזה שחלק ממני נשאר שם הרבה מהודו חזר איתי. בהתחלה זה היה הרבה יותר מורגש וחי, ובמשך 10 שנים ביקרתי בהודו 4 פעמים ובכל פעם הגדלתי את מלאי ההודו שבי, אבל פתאום אני קולטת שעברו כמעט 8 שנים מהביקור האחרון ואותו מלאי מתחיל להתדלדל.

הריחות והטעמים מרגישים רחוקים (למרות שיש ריחות שטוב שישארו רחוקים), השחרור והשלווה נראים כמעט בלתי מושגים והחום והאנושיות נדמים כשייכים לעולם אחר.. פתאום הודו היא שוב המדינה הרחוקה שאני כמהה לבקר בה ותוהה אם כל מה שמספרים עליה הוא נכון. אם כל מה שאני זוכרת הוא עדיין נכון.

אני מתבוננת במלאי ההודו שנותר לי - ספרי בישול, ספרי קריאה, כמה פסלים, קופסת צ'אי הודי ריקה שלא אמצא בשום מקום אחר, ים של זיכרונות ותחושות ו..תמונות.

את התמונה הזו צילמתי אחרי שחשבתי לעצמי "כמה הייתי רוצה לקחת איתי את פיסת הקיר היפייפה והצבעוני הזה". אז לקחתי, בדרכי שלי.

היה לי ברור שאת פיסת הודו הקטנה הזו אני אכלול במהדורה המיוחדת שלי של צילומים במחירים מיוחדים, אז אם גם אתם צריכים להגדיל את מלאי הודו שלכם אתם מוזמנים לבקר אצלי (קישור לאתר בביו).

ואם אתם מכירים מקום שמכין צ'אי הודי אמיתי בבקשה בבקשה תגלו לי איפה!

כמה ימים אחרי שהגעתי להודו בפעם הראשונה, לבד, מצאתי את עצמי בנסיעה הלילית הראשונה שלי. וברגע שכאילו נלקח מתסריט של סדרה ...
20/05/2026

כמה ימים אחרי שהגעתי להודו בפעם הראשונה, לבד, מצאתי את עצמי בנסיעה הלילית הראשונה שלי. וברגע שכאילו נלקח מתסריט של סדרה קומית, בעודי צועדת בערב לאוטובוס עם מוצ'ילה על הגב וסנדלי שורש, דרכתי בתוך גוש חרא ענקי.

"וואי לייק דיס?" שאלתי את השמיים. אף אחד מאלפי האלים ההודים לא טרח להשיב. מיכל של הארץ התחלחלה מבפנים ומהמחשבה שלא תהיה מקלחת בעתיד הקרוב. מיכל של הודו קנתה בקבוקי מים ומגבונים, שטפה את הרגל ואמרה לעצמה בחיוך "סאב קוץ' מילגה". מכאן זו הייתה התאהבות מטורפת במדינה שמעולם לא חשבתי שאתאהב בה ושהוציאה אותי מאיזור הנוחות אינספור פעמים. מה זה הוציאה? תלשה.

כמה שנים אחרי נסעתי ליפן בפעם הראשונה. הרגשתי שהגעתי ליקום אחר והיקום האחר הזה הוא בעצם הבית שמעולם לא זכרתי שעזבתי. זה היה כאילו מישהו נתן לי למלא שאלון ארוך ומפורט על איך העולם צריך להראות ולהתנהל ואז פשוט יצר עבורי את העולם הזה. זה היה ההיפך הגמור מהודו.

הרבה מהדברים שאני כל כך אוהבת ביפן ושגורמים לי להרגיש בבית, כמו הסדר, הניקיון והמרחב האישי, לא מתקיימים בהודו. ולמרות זאת, אני עדיין מוצאת את עצמי שם באותן העוצמות.

שתי המדינות המופלאות האלו מתקיימות בקצוות של הקיום האנושי שמרגישים מנוגדים, אבל הם בעצם משלימים. אני צריכה את הסדר כמו שאני צריכה את הכאוס. ברעש אני מוצאת שקט, ובשקט אני מצליחה לשמוע את הרעש שבתוכי.

אחרי שביליתי מספיק זמן בשתי המדינות התחלתי להבין את המורכבות שלהן. בתוך יפן המאופקת, המנומסת והמסודרת מתקיימים גם עולמות אפלים, גועשים וחסרי גבולות, ובתוך הודו המתפרצת מתקיים סדר עם מקצב משלו, כך יעיד מי שבילה בדרכים (ושרד).

וזה גורם לי להרהר במשמעות של הגדרות. כמה פעמים חשבתי שאני X, הצגתי את עצמי בתור X ודחקתי הצידה כל דבר שלא נכנס בגדר X ובכך מנעתי מעצמי חלקים ממני.

קרה לכם? קורה לכם?

אם מישהו היה אומר למיכל הילדה הסטרילית שהיא תמצא את עצמה אוכלת אוכל רחוב הודי שהוכן ע"י הודי עם ידיים חשופות, או שהיא תצעד בשיטפון כשמקקים צפים לידה, היא כנראה הייתה הולכת הצידה להקיא.

וכנראה זו הסיבה שהגעתי להודו במקרה לגמרי על מנת לאפשר לדברים להשתבש לטובה, ובהמשך לגרום לי להבין שאני מספיק גדולה ומורכבת כדי להכיל בתוכי גם את הודו וגם את יפן, גם את הבלאגן וגם את הסדר המופתי, גם את השלווה וגם את הרעש.

ומאז אני ממש מנסה שלא לצמצם את עצמי להגדרות נוקשות. להשאיר פתח לגילוי וגמישות וגם..להפתעות.

וכמו תמיד אני אשמח לשמוע אם מצאתם את עצמכם בפוסט, בתמונות.. 🩷


Rarely do I step in front of the camera. But a task in a very special course pushed me to do exactly that in a way I nev...
12/05/2026

Rarely do I step in front of the camera. But a task in a very special course pushed me to do exactly that in a way I never have before. So here I am, walking the walk. Or dancing the dance.

Dedicated to the late Sarit Cochav Haviv, who gave me so much inspiration and even a little courage to create this session.







תמונות מלפני כמה שנים שמרגישות כמו כמה מאות שנים. לא יודעת למה נזכרתי בהן דווקא עכשיו. אולי כי יוני מתקרב ואני מקווה שהש...
11/05/2026

תמונות מלפני כמה שנים שמרגישות כמו כמה מאות שנים. לא יודעת למה נזכרתי בהן דווקא עכשיו. אולי כי יוני מתקרב ואני מקווה שהשנה המצעד לא יתבטל (איראן דונט שוט!). כך או כך, אני אוהבת אותן מאוד וזה מספיק בשביל לתת להן מקום פה בפיד 🌈





This photo almost made me burn down the town I grew up in. But first, Taiwan.There’s a beautiful tradition, especially i...
11/05/2026

This photo almost made me burn down the town I grew up in.

But first, Taiwan.
There’s a beautiful tradition, especially in Pingxi, where people write wishes on paper sky lanterns and release them into the sky. It started centuries ago as a way for villages to signal they were safe, and over time became a ritual of hope and letting go.

So when and I visited, we had to try it. It was magical.

Fast forward to Rosh Hashanah 2022. I had a brilliant idea. Bring lanterns to dinner, have everyone write wishes, and release them together.

Everyone loved it. Kids got excited, wishes were written, we gathered in my parents’ backyard… and my dad says,
“I don’t think this is a good idea. There’s wind, power lines, and we’re basically about to send small balls of fire into the sky.”

Silence.
We look up.
Oh.

“I’m heavily pregnant. What’s everyone else’s excuse?” I asked.

So there we stood, holding our wishes, realizing we were one step away from launching tiny bonfires across the neighborhood.

Sometimes I bring back great ideas from my travels, and sometimes less.
But at least this one beats the time I tried to unlock a door with a USB while pregnant 😅

Please share your pregnancy brain moments so I can feel slightly less ridiculous 😁

איך לעזאזל הם הגיעו לשם??הצילום הזה עוד מעט יהיה תלוי בבית חדש, והעבודה על המוקאפים שלו עוררה בי מחדש את השאלה הזו. אז כ...
05/05/2026

איך לעזאזל הם הגיעו לשם??

הצילום הזה עוד מעט יהיה תלוי בבית חדש, והעבודה על המוקאפים שלו עוררה בי מחדש את השאלה הזו. אז כמובן שפניתי לצ׳אט כדי לנסות לענות על השאלה הזו והוא סיפק כמה הסברים מעניינים אבל אז הבנתי שבסוף, מעבר לניתוח הטכני של הגאות והשפל ומבנה הסלע, מה שאני הכי אוהבת בצילום הזה הוא המסתורין שנשאר בו. היכולת להסתכל על רגע אחד קפוא בזמן ולדמיין סיפור שלם.

מה אתם מדמיינים כשאתם מסתכלים על הצילום הזה? איך לדעתכם הם טיפסו לשם? איך אתם הייתם מטפסים לשם?

אני אוהבת אמנות שגורמת לי לחשוב או לגלות נקודות מבט שונות בכל פעם. ואם גם אתם התחברתם לצילום המסקרן הזה, אני שמחה לשתף שהוא כלול במהדורה המיוחדת באתר במחיר מיוחד ובכמות מוגבלת.

לינק לאתר בביו ❤️




29/04/2026

על השתקפויות, מציאות והשקפת עולם.
מעניין אתכם לשמוע/לראות עוד?
ומה חשבתם על הסרטון?
כתבו לי, מעבר לאלגוריתם אני ממש אשמח לשמוע 💙




19/04/2026

אני תמיד מתחילה לפתור סודוקו מהשלב הבינוני, לאחר מכן עוברת לקשה ובסוף עושה את הקל. אני עושה את זה כי הסודוקו הקל קשה לי יותר מהבינוני, אבל אחרי שאני מצליחה את הקשה הוא חוזר להיות קל. ושמתי לב שלפעמים הדבר הזה רודף אותי בעוד תחומים בחיים. שהקל, לכאורה, קשה יותר, ואילו הקשה בא לי יותר בקלות.

לעדכן את האתר שלי היה ממש קשה. זה לקח לי, באופן אמיתי, שנים.

לכאורה המכשולים שלי היו קלים. לנסח מדיניות פרטיות ותקנון (היי, אני עו״ד), לאצור אוספים (מה שממילא אני עושה גם בלי קשר לאתר), להקים חנות אינטרנטית (כבר עשיתי בעבר יותר מפעם אחת ואפילו הייתה לי חנות באטסי עוד לפני שה-AI חסכה טונות של זמן ועבודה). ועדיין, לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את זה.

אז עשיתי דברים יותר קשים. המשכתי ללמוד ולהתעמק בצילום, צילמתי עוד ועוד והגדלתי משמעותית את נפח העבודות שלי, יצרתי קשר עם אוצרים וגלריות, המשכתי למכור עבודות כשאין לי חנות אינטרנטית, ובעיקר - לא וויתרתי על החלום הקטן שיום אחד יהיה לי אתר שישקף את היוצרת שאני היום. וכן, תהיה בו גם חנות. אבל לא חנות עם מאות עבודות שיגרמו למבקרים ללכת לאיבוד, אלא חנות בוטיקית קטנה עם סדרה מיוחדת מתחלפת שאבחר בעצמי, במחירים נגישים מבלי לוותר על איכות ההדפסה.

ומתי הצלחתי באמת להגשים את כל הדבר הזה? בזמן מלחמה כמובן. סודוקו קשה אלכסוני 16X16. כנראה שהטירוף והקושי של החיים גרמו לכל המכשולים האלה באמת להיות קלים.

ומהצד השני, לא אתן את הקרדיט רק למלחמה, כי בסופו של דבר תנועה מייצרת תנועה. כל הדברים הקשים שעשיתי קודם לכן החלו להניב פירות, וכך התבשרתי ממש לאחרונה שאחד מהצילומים שלי שמוצעים למכירה בבלעדיות בגלריית פחות מאלף נמכר, וזה שימח אותי מאוד. אבל זו גם הייתה תזכורת לכך שעבודות מהסוג הזה נמכרות במחירים שלא תמיד מתאימים לכל אחד, ולכן לצד העבודות שנמכרות שם באופן בלעדי, החלטתי לבחור 15 צילומים שאני אוהבת במיוחד, כאלה שיש בהם עבורי משהו מהיופי והייחודיות של העולם, ויצרתי מהם מהדורה מיוחדת במחירים נגישים שתתחלף מעת לעת.

אז זוהי דרכי הארוכה להזמין אתכם לבקר באתר המחודש שלי, שם לצד עבודות בעלות וותק תוכלו גם לראות עבודות חדשות, אוספים חדשים ואת הקו שמחבר בין הכל.

כל הצילומים מודפסים על נייר Fine Art, ללא מסגור, במידות סטנדרטיות שמתאימות למסגרות מוכנות ועם אפשרות למשלוח או איסוף מת"א. כמובן שמי שמעוניין במסגור או בצילומים שאינם כלולים בסדרה זה לגמרי אפשרי.

קישור לאתר בביו 🩷

בסרטון: בחור הודי עושה בקלילות משהו שנראה בלתי אפשרי בהתחלה.

Address

Tel Aviv

Telephone

+972523000557

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Michal Luzzatto Art posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to Michal Luzzatto Art:

Shortcuts

Share

Category