26/06/2023
הפוסט הזה הולך להיות מעט שונה מקודמיו.
בפוסט הזה אני הולכת לשתף ולחשוף כמה דברים שלא ידעתם עליי, תהליכים שאני עוברת ביני לבין עצמי וקצת לתת הצצה למסע שבו אני נמצאת בתקופה האחרונה.
יתכן והוא יהיה ארוך.. אני עוד לא יודעת. החלטתי לאתגר את עצמי ופשוט לכתוב. מה שיצא - יצא.. ואת כל קולות הרקע המורידים אני ממש ברגעים אלו מחלישה ושמה על מיוט.
את בניין המשרדים העצום הזה צילמתי לפני יותר מחודשיים. האהובה שהיא מעצבת על חלל שכבר צילמתי עבורה פרוייקטים שונים בעבר, פנתה אליי ואמרה שהיא לקראת סיום פרויקט מטורף של משרדים והיא רוצה שאני אבוא לצלם לה אותו.
בהתחלה שמחתי. ממש ממש שמחתי. איזה כייף זה לקוחות חוזרים! ואיזה כייף לי שהיא בחרה בי שוב לתעד עבורה את הבייבי החדש שלה. כעבור כמה שבועות אחרי שכבר הצלחנו לתאם מועד ליום צילומים היא שלחה לי הודעה שיש חללים שעדיין לא גמורים, ושם חסר והזה חסר.. וזה אמור היה להגיע.. אבל לא נורא - נצלם כמו שזה עכשיו במועד שקבענו! ובנוסף- שלחה לי סרטון של החללים.
לא יודעת מה קרה… אבל קפאתי. הבניין העצום הזה שאני אמורה לנסוע לצלם אותו היה נראה לי כמו משהו שהוא מעבר למידותיי. גדול עליי באלף אלפי פרמטרים.
ניסיתי שלא לשדר פאניקה וכתבתי לויויאן שאני צריכה להתייעץ.. ולבדוק.. ולראות.. ולא בטוחה שנצליח לתפוס את כל החלל ועוד ועוד ״מעכבים״ נקרא להם. ויויאן ישר שידרה לי ביטחון דרך ההודעות שלה (נראה לי שאפילו מבלי שהיא מודעת לסטרס שנכנסתי אליו) וכעבור כמה ימים - נפגשנו ליום צילומים.
אז נכון, לא כל החללים היו בשלמותם.. היתה חסרה נגרות, צמחייה, תאורה בחלק מהמקומות.. אבל ויויאן לא ויתרה ואמרה שמה שיש עכשיו- זה מספיק טוב! והיום צילומים שלעצמו- היה פשוט מהמם, מעצים וכייפי!
ושוב פעם נוכחתי לראות שהלחץ הזה שאני מכניסה את עצמי אליו לפני כל יום צילומים.. הדברים האיומים שאני אומרת לעצמי על עצמי, ההקטנה הזאת שאני עושה לעצמי - הם סתם.. הם פשוט סתם. ועדיין….. אני לא מצליחה להשתחרר מהם.
הצילומים של הפרוייקט הזה ״יושבים״ כבר חודשיים במגירה. כי הרגשתי שהצילומים האלו זה לא זה, שזה לא מושלם, שאין להם את אפקט ה״וואוו!״..
זה פשוט - לא מספיק טוב… ואין מצב שאני משחררת את זה החוצה.
למסע שלי שהחל לפני כחודש וחצי הגעתי אחרי שלוש הרצאות מופת של - אליהן נחשפתי.
המשך בתגובה הראשונה ⬇️
•
•