21/11/2018
אני לא ישן.
שחר אומרת שהפסקתי לישון. שזה מצחיק, כי בנאדם לא יכול להפסיק לישון, כאילו, לגמרי לגמרי להפסיק לישון. אבל כשאני מדבר איתה היא שואלת מתי ישנתי בפעם האחרונה, וכשאני עונה אז היא שואלת כמה זמן ישנתי, וכמה זמן אני כבר ער עכשיו ולמה, וכשאני עונה על כל השאלות האלה אני בסוף מבין ש.. כן, ש.. דיי הפסקתי לישון. בסדר, אז לא באמת הפסקתי לישון, כמו שלא באמת הפסקתי לעשן, רק הפחתתי לסיגריה אחת ביום. שזה מצחיק שזו ההשוואה הראשונה שעלתה לי לראש, כי כנראה שבזמן שרוב האנשים מקטלגים שינה ברשימת הדברים הטובים שעל סדר היום שלהם, אני רואה מול העיניים משימה שאני יכול לדחות למחר. כמו כלים, כמו כביסה, כמו להגיש טפסים למלגה או לקבוע תור לשיננית.
לשחר יש משקפיים חמודים כאלה רק לקריאה, ומחשב בנזונה וידע אינסופי באקסל. וכבר שבועיים שהיא מעדכנת את הטבלה שהיא הכינה לי. למעלה היא רשמה: "כמה עמיחי ישן", ולמטה עמודה שמראה כמה זמן נותר לי לחיות בהתאם לשעות השינה שאני מפסיד. שזה מצחיק, כי אני מרוויח את כל השעות שבהן אתם, י'פראיירים- מוצצים, ישנים. אז סבבה, אולי אני אמות כמה שנים לפניכם, אבל ניצלתי כפול זמן מכם בוודאות. שחר הסכימה איתי, אז היא הוסיפה עמודה שמחשבת כמה זמן אני מנצל בהתאם לכמות שעות השינה שאני מפסיד. ואז הוסיפה עמודה שמחשבת כמה עצובה היא תהיה אם אני אמות, כשכל שעת שינה שווה לשלוש דרגות של עצב. שזה אפילו לא הגיוני, כי זה אומר שאם אני אשרוד בלי שינה שמונים שנה, היא תהיה יותר עצובה מאשר אם אני אמות מחר. אמרתי לה את זה, והיא צחקה ואז הפסיקה לצחוק, ועשתה פרצוף שכולו עצב טהור, וחיבקה אותי ומלמלה לתוך החזה שלי ש"לא בא לי שתמות, טוב?". "טוב" אמרתי לה.
כששחר ישנה לידי היא רוצה שנעשה כפיות. שזה מצחיק, כי היא גם רוצה שאשן. וכשאני אומר לה שהיא הורגת אותי, היא לפעמים נעלבת ולפעמים צוחקת. תלוי בהמון דברים. ובסוף אנחנו תמיד עושים כפיות, כי אני אף פעם לא ישן גם ככה. והשיער שלה מציק לי לייק א מאדר פאקר, אז אני מרים קצת את הראש, ועל הדרך בוהה בחריצים של התריס ומחכה שיזהרו באור כתום יפה שיהיה משכנע מספיק בשביל המוח שלי כדי לאפשר לו לכבות את עצמו מתוך ידיעה שהוא הגזים מספיק. לשחר יש שעון מעורר סבבה לגמרי. אני לא שונא אותו כי אני לא מתעורר ממנו. אני סתם שומע אותו. וכששחר פוקחת את העיניים כדי לכבות אותו אני עוצם את שלי כדי שתחשוב שישנתי. לא כי אני רוצה להסתיר ממנה שום דבר בחיים בחיים בחיים, פשוט כי לא באלי שתוסיף את השעות האלה לטבלה. ואז היא קמה, נזהרת שלא להעיר אותי, ואני פוקח חצי עין ורואה אותה מתיישבת בתחתונים מול המחשב כדי להוסיף לטבלה את השעות שהפסדתי. וכשאני שואל "למה ככה", היא עונה ש"חלאס נו".
שחר סופר חכמה, ונורא אוהבת לישון. שזה מצחיק, כי אני לעולם לא אבין איך זה הולך ביחד..
