26/08/2023
“SOMETIMES THE QUICKEST FIX IS TO SIMPLY MEET THE DOG’S NEED”
לפעמים הטיפול המהיר ביותר לבעיה, הוא פשוט לענות על צרכי הכלב.
אנשים ששואלים שאלות על כלבים, פעמים רבות מציגים התנהגות כלשהי שמפריעה להם, או בעייתית עבורם, ומבקשים עצות איך לשנות אותה. רוצים רק טיפים.
למשל שואלים איך להאט את קצב האכילה של הכלב, או איך לגרום לכך שהכלב לא ינשך אותם כשמתקרבים לו לאוכל, או יפסיק למשוך ברצועה, או יפסיק לתקוף כלבים.
ואז אנחנו, אנשי המקצוע, מנסים לעזור, ומתחילים לשאול שאלות מפה עד להודעה חדשה, כדי לנסות להבין מה בדיוק קורה, ולתת מענה אפקטיבי. והכי גרוע, פתאום אנחנו מתחילים להתערב להם בכל החיים - מה הכלב אוכל? איפה הכלב ישן? האם נבדק אצל וטרינר? איפה אתם מטיילים? כמה? איך? למה? איפה?מה השתנה בחיים שלכם לאחרונה?.....בקיצור הבנתם. והם מה רצו? בסך הכל ביקשו טיפ... לא ביקשו שנתערב להם בחיים ונתחיל לשנות בהם דברים. ומה קשור בכלל מה הכלב אוכל לזה שהוא נושך??
מה שאנשים לרוב לא לוקחים בחשבון, זה שהתנהגות של כלב, תמיד נובעת מרגש או צורך כלשהו שנמצאים בבסיסה. התנהגות היא תקשורת, והתפקיד שלנו הוא להבין מה הכלב מנסה לומר.
כלב רעב, יטרוף את האוכל וינסה להרחיק את מי שמאיים לקחת לו. כלב כאוב, יהיה עצבני, חסר מנוחה, ויתקוף את מי שמתקרב אליו כדי שלא יגע לו במקום כואב. כלב משועמם, שלא מקבל מספיק תשומת לב, יציק וינדנד. הכל קשור להכל.
לכל כלב יש צרכים פיזיים, רגשיים, נפשיים, בריאותיים, מסוגים שונים. הרבה פעמים, כדי לשנות התנהגות שנראית לכם בעייתית, לא צריך בכלל, או כמעט בכלל, לעבוד על משהו. אלא, כל מה שצריך זה להבין מה הוא הצורך, או הרגש, שגורמים להתנהגות, ולתת להם מענה. יתרה מכך, אם תתעלמו מהרגשות והצרכים של הכלב, ותתמקדו רק בהתנהגות שלו, אולי תצליחו להעלים את ההתנהגות הספציפית הזו, אבל בעיות חדשות יצוצו במקומות אחרים, כי הצורך והרגש עדיין לא קיבלו מענה הולם, והכלב עדיין מרגיש רע. הרבה מאוד בעיות יבואו לכדי פתרון רק על ידי מתן מענה לצרכי הכלב, ועל ידי תקשורת טובה והבנה. איזה טיפ יותר טוב מזה אפשר לתת?!
בדיוק היום, ביום הכלב הבינלאומי, קראתי מאמר של שיי קלי, מאמן ואקדמאי שאני מאוד מעריכה, שעוסק בצרכים של הכלב, ובשאלה האם אנחנו באמת רואים את הכלבים שלנו. החלטתי לתרגם אותו עבורכם, מקווה שתאהבו אותו כמוני, ותקדישו מחשבה לכתוב בו. בסוף התרגום צרפתי קישור למאמר המקורי. אשמח אם תכתבו בתגובות אילו מחשבות התעוררו בכם בעקבות הקריאה.
אני רואה אותך/ שיי קלי
בעולם הכלבים דנים רבות בשאלה איך לגרום לכלב לעשות משהו, או איך לגרום לכלב להפסיק לעשות דבר כזה או אחר.
זה לא תמיד דבר רע. אני לא חושב שכלבים צריכים להסתובב כל היום ללא שום הנחיה, ולעשות כל מה שהם רוצים. אבל, לעתים קרובות אנחנו כל כך עסוקים במה אנחנו רוצים שהכלב יעשה או לא יעשה, שאנחנו שוכחים לקחת בחשבון את צרכיו של הכלב. מי הוא כאינדבידואל, כיצור בעל חושים ותחושות? מה הוא מרגיש לגבי ההתנהגות שלנו, כשאנחנו מנסים לעצב את ההתנהגות שלו? יש שיאמרו בלעג שאלה רק מחשבות של יפי נפש. את זאת לא אוכל לשנות, כל אחד מאיתנו הולך בדרך שבה בחר.
עם זאת, אני מעודד את כל מי שזה כן מעניין אותו, לקחת צעד אחד אחורה. התבוננו בכלב שלכם, קחו את הזמן לראות מי הוא, לראות אותו באמת.
אף פעם לא נוכל ממש לדעת איך חווה הכלב את החיים, מנקודת המבט שלו; אנחנו לא יודעים בוודאות גם איך אדם אחר חווה את החיים מנקודת מבטו שלו; אבל זו לא סיבה שלא ננסה להבין איך הם חשים. אנחנו יודעים כשאנו עצמנו שמחים, עצובים, חרדים או מפוחדים, ובאפשרותנו להשתמש בידע הזה, כדי לנסות להבין איך כלבים מרגישים.
האנטומיה של כל היונקים דומה עד מאוד - ארבע גפיים, פלג גוף עליון ותחתון, לב וריאות, מערכת כלי דם, מערכת אנדוקרינית, ומוח. כולם דומים להפליא. אנו דומים כי התפתחנו מאב קדמון משותף, בנקודת זמן כלשהי. פיתחנו התמחויות שונות - בני אדם יכולים לפתור תשבצים, וכלבים יכולים להריח מה סטטוס הרבייה של כלב שמעולם לא פגשו לפני כן. אנשים תמיד מבחינים בהבדלים ביננו לבין הכלבים, אך מתעלמים מנקודות הדמיון, ואפילו מתכחשים להן. נראה לי שאנחנו עושים זאת, משום שאנו חשים צורך ליצור הפרדה ביננו לבין ״החיות״, אבל אי אפשר להימלט מן העובדות - הכלב והאדם הם יונקים, עם המון דמיון אנטומי ורגשי.
אנחנו לא אוהבים שלא רואים אותנו. אנחנו לא אוהבים להיות סתם עוד מספר אצל רשויות המס, או ברשימת ההמתנה בבית החולים. אנחנו מעריכים זאת כשמכירים בנו, ומתייחסים אלינו כאינדבידואל. אבל בכל הנוגע לאחרים, קל לנו לשכוח זאת, במיוחד כשהאחרים אינם דוברים את אותה השפה. קל מאוד להתעלם מרגשותיהם של הכלבים, ולהם אין הרבה מה לעשות בעניין, בעולם שנשלט על ידי בני אדם.
אני רואה ברשתות החברתיות הרבה מאמני כלבים שמקדמים את עצמם. הרבה מאוד הצליחו בכך יפה. הם הצליחו להתפרסם ולהיות מוכרים היטב, יש להם עסק מצליח. אבל לרוב הם עוסקים רק במה האנשים רוצים. אני רואה אותם שוב ושוב ״מרפאים״ כלבים ממשיכות ברצועה, באמצעות הידוק של קולר חנק על צוואר הכלב, בכל פעם שהוא מתרחק קצת מבעליו.
נראה שהם לא עוסקים כלל בשאלות למה הכלב הספציפי הזה מושך; איך נראה היום שלו; איזו פעילות העשרה הוא מקבל; כמה פעמים ביום יוצאים איתו לטיול; איפה מטיילים איתו; מה קורה אם האדם עוצר; איך מרגיש הכלב כשהקולר מתהדק סביב גרונו; או מה הנזק העלול להיגרם לאיברים העדינים שנמצאים בצוואר (כמו אצלנו). פשוט אין שום התחשבות בכלב. זה רק ״הישאר לידי, או קבל חניקה חדה בצוואר״. וזה עובד, זה מפחיד את הכלב. הכלב חושב ״לעזאזל, בכל פעם שאני זז, קורה משהו רע״.
אבל, האם בעל הכלב מעוניין בכך שכלבו יהיה מפוחד או מבוהל? והאם טרחנו לחשוב מה היא החוויה מנקודת מבטו של הכלב? האם חשבנו על ההשלכות של זה לטווח הרחוק? התשובה לכך היא, בדרך כלל - לא. זה מה שאנחנו אומרים לכלב: ״אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, לא אכפת לי איך אתה מרגיש, עשה מה שאני רוצה או שתחטוף, בבום אהפוך לתוקפן״.
עבור רבים, רגשות בעלי החיים אינם חשובים, אני מבין זאת. לעתים קרובות לא אכפת לבני אדם גם מרגשות של אנשים, או אפילו מחיי אדם. אחרי הכל, אנחנו הורגים זה את זה עוד משחר ההסטוריה. עצוב ומבאס איך המין שלנו מתנהג לפעמים, ובכל זאת, כאינדבידואל, אתה יכול לעשות את כל ההבדל עבור הכלבים שבטיפולך.ההזדמנות לכך, היא מתנה נהדרת. היכולת לעשות כזה הבדל גדול בחווית החיים של יישות חושית אחרת היא אדירה. זה מה שמכוון אותי בבחירות שלי. אל תסתכלו בכלבים, תראו אותם! קחו בחשבון מה הם רוצים, מה הם צריכים, איך הם מרגישים.
בנו איתם מערכת יחסים, לא דיקטטורה.
קישור למאמר:
https://shaykelly.com/2023/08/25/i-see-you/?fbclid=IwAR2yHCZAc4iZhyJg3gTQ48XP9NBtmUiw3bodQFEQCu4BXGF9VRxiax_phkQ
