06/01/2026
זה לא היה תהליך מסודר או ליניארי.
או שצילמנו את זה ממש על הטרק הזה,
או שצילמנו בנפרד
ואז פתאום הכול התחבר
לאמנות אחת.
האמת?
זה גם לא כל כך חשוב.
מה שכן חשוב
שהייתה שם תחושה מאוד חזקה.
המוזיקה הזאת טלטלה אותי. באמת.
לא נוסטלגיה למשהו שהיה,
אלא געגוע למשהו שלא קיים.
כמו זיכרון ממקום אחר,
או חיים מקבילים,
משהו שמגיע מבחוץ, לא מהראש.
הקטע המוזר הוא שהשיר נכתב על ידי מישהו מאוד רגיל.
בן אדם מהחיים.
חבר שלי, שכן,
והילדים שלנו אפילו הלכו לאותו גן.
וכל זה איכשהו לא מבטל בכלל את המיתולוגיה שלו.
זה יוצר מצב מעניין.
המוזיקה הזאת טלטלה אותי ברמה לא רגילה.
לא נוסטלגיה למשהו שהיה,
אלא געגוע למשהו שלא קיים.
כמו זיכרון ממקום אחר,
או חיים מקבילים,
משהו שמגיע מבחוץ, לא מהראש.
בשלב מסוים הוא הרגיש שזו עדיין לא הגרסה הסופית.
שהיא לא לגמרי סגורה.
ובצדק הוא החליט לדייק ולעבד אותה עוד.
הוא ביקש ממני להעלות את הגרסה החדשה.
המוזיקה לא נהייתה פחות טובה.
אבל אצלי משהו קרה.
החיבור ההוא פשוט נעלם.
התחושה של חיים מקבילים כבתה,
וההשראה ירדה יחד איתה.
אני אפילו לא בטוחה אם העליתי אז את הקליפ כמו שצריך.
לא מזמן עברתי שוב על הפורטפוליו שלי,
חיפשתי מה להעלות,
ופתאום נתקלתי שוב בגרסה המוקדמת של הטרק הזה.
וברגע אחד זה חזר.
אותה תחושה.
אותו שיבוש.
ובקליפ הזה נמצאת גל זוסמנוביץ׳.
קשה להשוות אותה למשהו אחד.
אולי לתופעת טבע.
אולי לסערה מגנטית.
משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
פגשתי אותה פעם אחת
בתוך קבוצה גדולה של אנשים,
ובכל הרעש והבלגן
היא פשוט בלטה.
הנוכחות שלה הייתה כל כך חזקה
שמייד רציתי לעבוד איתה.
איך מצאתי אחר כך את הקשר שלה אני כבר לא זוכרת.
רק אחר כך גיליתי שהיא והיוצר של המוזיקה חברים.
וזה הרגיש לגמרי הגיוני.
ועוד כמה מילים על אלכס.
זה אדם שמוכשר באמת בכל מה שהוא עושה.
מוזיקאי יוצא דופן עם חוש סגנון מאוד חד.
גם מוזיקלי וגם ויזואלי.
יש לו ראייה רחבה של יצירה.
הוא יודע לחבר סאונד, תמונה וקצב בצורה מאוד טבעית.
זה מסוג האנשים שכדאי פשוט להסתכל ולתת לזה לעבוד.
אז החלטתי להעלות את זה עכשיו.
לא את הגרסה הסופית,
אלא את זו שבאמת הרגשתי.
ובאורך מלא.
עכשיו, כשאינסטגרם סוף סוף מאפשר את זה.
#קליפ