22/08/2024
הטלפון צלצל והעיר אותי משנת הצהריים.
בימים שיש פחות עבודה אני מרשה לעצמי לעצור ולנוח.
קמתי מנומנם ועניתי בכבדות, מהעבר השני של הקו היה מישהו נרגש.
שהסביר לי בשברי משפטים שהמליצו עלי,
והוא מבקש שאצלם את הבן שלו.
הוא הסביר שהם צריכים את זה עבור דף של שידוכים.
לקח לי דקה להתעשת ולהבין שאני מדבר עם אב חרדי שמבקש להשיא את בנו.
הקשבתי לו, הוא הסביר שקשה להם למצוא שידוך.
לקח אוויר ואז אמר בקול שבור...
הבן שלי...הוא לא יפה אתה מבין הוא...איש טוב אבל הוא לא יפה.
ליבי התכווץ.
איך אבא ככה יכול להגיד על בנו ובכלל ההבנה השגויה הזו כביכול שהבן שלו לא מתאים לסטנדרטיים המטופשים שנקבעו.
קטעתי אותו
תעצור
אל תדאג אין לא יפה.
הוא הבן שלך, אתה חושב שהוא יפה?
הוא הכי יפה הוא ענה ברעד .
אז אצלם אותו כאילו הוא הבן שלי גם .
תביא אותו לסטודיו ביקשתי נחרצות.
ואכן אחרי מספר ימים הם הגיעו לסטודיו.
האב לבוש בבגדים ישנים ובלויים.
האם הזכירה לי את הדודות שלי מפעם, צניעות טהורה עם פשטות שכבר לא נראית הרבה בימינו.
נכנסו לסטודיו חוששים...
הבן לחץ את ידי בחביבות, עיניו תקועות ברצפה.
שהשם יברך אותך תודה שהסכמת לבוא אמרתי לו
אני יקיר ...אני אצלם אותך.
איך ידעת שאני לא רוצה לבוא הוא שאל מופתע...
חייכתי ואמרתי, לא תצא מפה עד שלא תגיד לי שזה משביע רצון.
אבא אמר שנעשה מהר כי התקציב זעום הוא אמר.
עזוב...עניתי לו ...יש לנו זמן.
המלאכה חשובה.
שני ההורים התיישבו בפינת ההמתנה שבסטודיו
נרגשים, מביטים בבנם.
הסברתי לו כיצד לעמוד, בחרנו את הצד היפה שלו עם גומת החן.
בחור מלא - עניים מוארות סוג של ענק טוב שנעים להניח עליו את הראש
לא מדבר הרבה צנוע ועניו.
מה לעשות הוא שאל.
יש לך אחים קטנים ...שאלתי אותו.
כן ...הוא ענה ...אני הבכור אתה מבין למה הם ממהרים לחתן אותי הציבור כבר מדבר....
תחשוב על האח הכי צעיר שלך ביקשתי ממנו
חיוך מלא אהבה מילא את פניו
הפעלתי את המצלמה והסטודיו התמלא בהבזקים של הפלאשים .
אל תיבהל מהאור אמרתי לו בחיוך.
אתה רגיל לאורות לא ?
הוא צחק
המשכתי לצלם.
ניסינו עם ג'קט ובלי, שמנו גם עניבה
החלפתי מרקע לבן לשחור והראיתי לו את התוצאה.
דממה שררה בסטודיו,
אני מכיר את הרגע הזה.
זה הרגע בו המצולם לראשונה רואה את עצמו דרך עניים... אחרות...אוהדות...אוהבות...והרגע הזה הולם בו ...
לעיתים עד כדי כך שמסיט אותו ממסלול אחד ומוביל אותו למסלול אחר בחייו.
אני בוחר להשתמש במילה אהבה כי תכלס כשאני מצלם מישהו אני תמיד מנסה לאהוב אותו קצת יותר, לפחות לאותם רגעים של צילום.
אני נראה מכובד הוא אמר.
אתה נראה כמו שר הדתות אמרתי עם חיוך גדול והוא חייך במבוכה.
ככה האישה שלך תראה אותך בעזרת השם אמרתי לו,
כי האישה שלך תעריץ אותך ותאהב אותך.
האימא מחתה דמעה.
זה הבן שלנו היא אמרה בשמחה לאב הנרגש.
בואו...נעשה כמה תמונות של כל המשפחה ביקשתי מהם...
זה לא מה שסגרנו אמר האבא במבוכה גדולה ובאוטומט ידו הופנתה אל הכיס במכנסיו.
הכל בסדר אמרתי , זה לא עולה יותר, גשו בבקשה להצטלם.
זאת ההיסטוריה של המשפחה והזיכרון המתוק של הרגע הזה .
צילמתי אותם
נפרדנו לשלום
בירכתי אותו שבעזרת השם אזכה לצלם את השמחות שלו.
כשהם פנו לצאת מהסטודיו ראיתי איך הבן מחבק בעדינות את אביו בהכרת תודה ומוביל אותו אל הדלת.
השבח לאל.
תודה על רגעים וניסיונות טובים.
תודה על חסדים ודרך ארץ , תודה על הכרת הטוב של הבריות.
שהשם ימצא לו כלה טובה במהרה בימינו ויזכו להקים בית בישראל.
אמן.
הסטודיו של יקיר ברבי - צילום בתודעה מעוררת.
