13/05/2021
אמא.
איך את יודעת שהפכת להיות אמא?
פתאום הלב מתרחב, נשמע כמו קלישאה, אבל את ממש מרגישה שיש שם עוד מקום חדש שנוצר.
אחרי 9 חודשים(במקרה הטוב) של הקאות, עייפות, כבדות, חוסר שינה או שינה לא נוחה, צרבות, נשימות ומה לא - את עדיין פצועה.
מרגישה כמו חיה בכלוב החיים, שנעה בלופ הלוך חזור כדי לרצות את הגור שלך ולתת לו מענה לכל צורך. הצורך שלא נגמר, 24/7.
אוכל,שינה, ידיים, אוכל שינה, שינה, אוכל ידיים.
אבל הגוף עייף, הגוף כואב, זה לא מה שדמיינת, זה לא מה שרצית. את צריכה רק כמה דקות, להתאושש, להתקלח להתרענן, אולי איזו שינה אחת טובה וזהו, תוכלי לחזור לדרך המלך ולהיות חזקה ומפה נתקדם.
אבל הגור שלך לא מאפשר את זה, באמת שלא בכוונה.
גם כשהסביבה שלך נותנת לך זמן פציעות, את רק רוצה כבר לחזור לבדוק מה קורה עם הגור שלך, לוודא שהוא בסדר, שהוא לא כועס, שהוא אולי זקוק לך ואת הלכת לך להתקלח ולאכול משהו, חוצפנית.
רגשות אשמה, רגשות אהבה, התרגשות, בלבול, חוסר וודאות, הלב מתפוצץ מאושר והראש כועס ומתוסכל. את עייפה.
זה אני והוא, או שזה הוא ואז אני, לא ברור, בלאגן בראש.
הפכת להיות אמא, יצרת גורים שזקוקים לך, ואת כבר זקוקה להם כדי ללמוד את החיים באמת.
ללמוד מהי אהבה ללא תנאים, ללמוד מהו ויתור.
ללמוד מהי הכלה, ומהי מסירות.
לכעוס על עצמך ולסלוח לעצמך תוך כדי.
לראות את האחר לפנייך.
ללמוד איפוק, ללמוד שחרור, סדר עדיפויות ורגישות.
להיות אדם טוב יותר כדי לתת דוגמא אישית לילדים שלך.
אנחנו נמצאים בתקופה סופר מאתגרת, בה אנחנו צריכים להמשיך את שגרת החיים ולשמור על קור רוח מול ילדינו בזמן שהשיניים שלנו רועדות בלילה בעת הריצה לממ״ד או לחדר המדרגות.
ברגעים האלה שיש חושך ושקט, רעשים מטרידים מבחוץ, אזעקות ובומים, חוסר וודאות מוחלט ולא נותר לנו כלום מלבד להתחבק חזק, לעצום עיניים ולזכור שהכל יהיה בסדר בסוף.
הילדים שלנו צריכים אותנו רגועים כדי לא לפחד, ואנחנו צריכים אותם שם כדי לא להתפרק.
מאחלת שקט במהרה לכולם ❤️
