15/09/2025
הדירה שלי ממנה באתי היתה בקומה 11 ברחוב אילת בחולון ובבניין דירות בעיר הפועלים בירמינגהם ,שם אבי קובי זצ"ל עבד ולמד הנדסת ייצור.
גדלתי מגיל חצי שנה עד 5 וחצי שם ואז חזרנו ארצה לדירה של הוריי שנרכשה אחרי חתונתם ב67', יחד עם גל אחי שנולד באנגליה והיה בן חדשיים בזמנו.
נחתתי ישר לגן חובה עם הרבה אנגלית ובלי הרבה עברית והתהלכתי עוד 7 שנים כאינגלישמן "חובתי"... בחולון של שנות ה70
ילד חוץ שכזה..משתלב לא משתלב, עד שעברנו למושבים בעמק חפר .בחלון בקומה ה11 מתוך 13, הייתי משקיף על העולם ומתפעל מהבזיםשקיננו שם ועצרו את הזמן בזמן רפרוף כנפיים והעמידה במקום. דווקא שם הפכתי ילד טבע ובחולון גילינו את חולות חוסמסה האגדיים
שהיו רוויים באבנים קטנות מיוחדות צבעוניות. קראנו להם אבנים יקרות ושם הייתי פשוט הייתי אבן יקרה וגרגר חול בו זמנית מבין מיליארדים בדיוק כמוני .זהים ושונים ,דומים ויוצאי דופן ,ילד ילד וילדה ילדה , מיוחדים ופשוטים חיים חיים הרבה יותר רגועים מהיום ולא השתעממנו לשניה
שם האהבההגדולה שלי למוסיקה קיבלה תנופה, כשבערב פסח כשהייתי בכיתה ד' ,סבא מיכאל זצ"ל ,שניהל ערבי סדר מופתיים בחייו והכים צ'ולנט לכל המשפחה המורחבת בשבתות חורפיים, קנ לי לאפיקומןפטיפון ילדים שהתקפל למזוודה צהובה-קונה מפלסטיק פישרפרייס סטייל
והתחלתי לקבל דמי כיס.
יצא אז בדיוק "האשה שאיתי" של דייוויד ברוזה האחד והיחיד, והשיר שרף את הרדיו.הוקסמתי ונשביתי בקסמי השיר מהשמיעה הראשונה.ירדתי למרכז ובחנות @צליל וזמר במרכז המסחרי בנאות רחל קניתי בהתרגשות גדולה את האלבום.
חרשתי עליו והוקסמתי והתענגתי.. ,הסאונד העיבודים והגיטרה והשירה העמוקה והמהדהדת של ברוזה הילכו עלי קסם ,
היה לי נעים והייתי הרבה מאוהב. גם באורית וגם באפרת מהכיתה וגם במיכל וגם בשתי הבלונדיניות מכיתה ד'2 המקבילה שרק הייתי רואה אותן והייתי קופא ומסמיק עד התנוכים.
ברחבה שם למדתי עם אבא לרכב על אפני הראלי צ'ופר,שאבי לא חסך ממני, עם הכידון המוגבה והכיסא בננה , ואיזו רכיבה ו טיול ליפו.... ביום כיפור באותה שנה
עשיתי עם משה ויוסי ומיכל ,
לסבא דדי זצ"ל וסבתא לאה שתיבדל"א
בת"א ליד הגן חיות והעירייה וכיכר מלכי ישראל. סבתא לאה
שפינקה אותנו בסנדוויציי גבנצ הכי טעימים שאכלתי אבר...
חזרנו לחולון עיחפים מסופקים שבעים ומרוצים ואם עד אז הייתי חייזר בריטי שמנמן בין החולונים המחוספסים, אז בכיתה ד1 בביס שזר התחלתי להשתלב ולהתבגר ולהתברג לאט לאט ונשבע לכם שאני זוכר. ויכול להישבע: היו לי פתאום חברים והייתי פחות לבד ושונה. ולו לרגע שניים ,עד המעבר למושב גבעת שפירא ,ילד חובתי עם גרביים וסנדלים וחולצה בתוך המכנסיים הקצרים (השם ירחם)
מנסה להשתלב בכיתה ז' בין מושבניקים יחפים וצינים...
היה כיף.
אמיתי!
יודע מאין באתי ומנסה לדייק טוב ולכוון ללאן שאני הולך.
אל תצפו ממני להיות חד ומפוקס בהגשת התוכנית היום, הלכתי לישון בחמש לפנות בוקר אחרי שחזרתי מהנגב, מחאן השיירות, שם התקיים פסטיבל בלוז כנעני השני.
פגשתי שם את אבי בללי מנקמת הטרקטור ונזכרנו בסוף שנות השבעים, גרנו בשכנות ברחוב גולומב בגבעתיים. הייתה לי שם דירת חדר קטנה ואבי וחבריו שכרו דירה בבית סמוך אלי והפכו אותה לאולפן העבודה שלהם. אני הייתי כבן 28 ואבי נדמה לי צעיר ממני בעשר שנים. הייתי אז ביישן מלא חרדות ולא מצהיר בגלוי על רצוני להיות מוסיקאי. ערב אחד קפצתי לבקר אצל אבי בדירת האולפן שלהם, ואני זוכר שהוא אמר: כמו שאבא שלי מתפרנס מעבודתו אני שואף להתפרנס מהמוסיקה. אני חייב לעסוק רק בזה. התפעלתי מהנחישות הזאת שלו ואמרתי לעצמי, תלמד מהבחור הזה. ככה צריך.
ומאז חלפו שנים, אבי בללי הקים את נקמת הטרקטור ועשה מוסיקה למחול וקולנוע, לפני כשנה הוציא אלבום סולו נהדר, "המהגר".
פרשת השבוע שלנו כי תבוא פותחת בציווי להביא ביכורים לבית המקדש, הפסוקים מוכרים לנו כי הם מהווים את ליבה של ההגדה של פסח. דווקא כשאתה חוגג את החירות אתה לא שוכח את העבדות ממנה באת.
אז כשאתה מופיע מול קהל אלפים מריע ואוהד בפסטיבל בלוז כנעני ובכל מקום אחר אל תשכח את החדר השכור ברחוב גולומב בגבעתיים שממנו יצאת אל הדרך עד שהגעת עד הלום. שבת שלום.
בפסקול: אבי בללי, איימי ווינהאוס, קורין אלאל, ערן צור, פרנסואז הארדי, יוסי בנאי, סנדי דני, לאה חגאי,לאונרד כהן, ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט, נג'מה, ואם נספיק גם הצ'רצ'ילים.
לינק לתכנית בתגובות.
