01/06/2025
שנה וחצי אחרי שבתה הבכורה "נולדה לי מחדש" כשהתחבאה במיגונית ושרדה את הטבח בנובה, אמה של יובל רפאל ראתה אותה מככבת על הבמה הכי גדולה באירופה, כחלק ממשלחת "כאן 11". בין השבת השחורה להתמודדות בבאזל עם הקהל ושריקות הבוז, ליאת רוזן־רפאל, בעצמה מטפלת שמתמחה בטראומה, מספרת איך ליוותה מהרגע הראשון את תהליך השיקום של בתה:
"יובל נפצעה, היו לה רסיסים בראש וברגל, חלקם יצאו לבד וחלקם עדיין קיימים ואין דחיפות רפואית להתערב ולהוציא אותם. יובל סיפרה שהרגליים שלה היו שחורות מהשריפה והיה דם על הגוף שלה כי היא התחבאה בין הגופות. יובל החליטה, באופן ברור ומודע, שהיא לא תהיה קורבן של הסיטואציה ושהיא תעשה הכל כדי לא לשקוע למקום הזה. וזה מה שהיא עשתה. היא לא אמרה 'זה קרה לי', אלא 'זה מה שקרה, זאת המציאות ועכשיו איך מתמודדים איתה'. אחרי יומיים היא התחילה טיפול ממוקד לטראומה שמבוסס על תנועות עיניים.
יש לנו קילומטראז' ארוך בשיחות נפש, במו עיניי ראיתי איך הבת שלי מתעצבת ומתחשלת מתוך הנסיבות שנכפו עליה ולכן אני רואה בה גיבורה אמיתית.
יובל ואני לא חייבות לדבר במילים, אנחנו כל הזמן בקשר עין. אני שומעת אותה משחזרת שוב ושוב את הסיפור שלה, היא יכולה לקצר אותו, אבל היא לא חותכת, לפעמים הגענו לשגרירים שהקציבו לנו 20 דקות ולא קמו מהכיסא במשך יותר משעה. ההסברה הפכה לשליחות של יובל.
זה לפתוח את הפצע ולהוציא את כל מה שיש בתוכו כדי להאיץ את ההגלדה. אם נבלע את הכאב, נכניס אותו עוד יותר פנימה ואולי הוא גם יתחיל להזדהם. אז נפתח אותו, ובכל פעם שהוא ייחשף לאוויר נרגיש שעמדנו במשימה.
אחרי הנובה, היו הרבה פעמים שרציתי לראות את החיים של יובל חוזרים למסלולם. הצעתי לה לחזור לעבודה והיא אמרה, 'אני צריכה שנה שקט, לא רוצה לשמוע, אני רוצה לעשות מה שנכון לנפש שלי'. היא הלכה למרחבים טיפוליים של שורדים ועשתה טיפולי גוף, מסאז'ים ושיאצו במים, והיא הייתה בהמון־המון־המון קשב לעצמה.
ראיתי את זה גם במשלחת לאירוויזיון. אלה היו שבועיים של מרתון היסטרי, ויובל נהנתה מהדרך שלה וידעה מתי לקחת לעצמה פסק זמן ולשים אוזניות ולהתנתק. אני מסתכלת עליה ואומרת 'וואו, מעבר להיותה זמרת מטורפת וכישרון על חלל היא נהנית מהקהל'. אילו הייתי עומדת מול כמות כזאת של קהל הייתי מאבדת את ההכרה, מתעלפת, וזה מה שגורם לי להסתכל עליה בהערצה. היא נהנית ומתמוגגת.
יובל באה לאירוויזיון מאוד מוכנה, היא ידעה שיהיו שריקות בוז, הליווי הביטחוני שקיבלנו היה מדהים, נתנו לה להרגיש הכי בטוחה בעולם. פחד לא היה, בוז היה בשפע, אבל אחרי כל גל של בוז היה גל של 'עם ישראל חי' ודגלים של כחול ולבן. יובל, כדרכה, בוחרת על מה היא מסתכלת. והיא בחרה להסתכל על דגלי ישראל שדירבנו אותה והרימו לה.
אני, כאמא שלה, ראיתי את התהליך שהיא עוברת ואני מתבוננת בה בפליאה. הילדה שלי היא כבר אישה בעולם, עושה את המסלול שלה. מה יוליד המסלול שלה? הכל. יהיו בו קשיים וכאב ומפלות והצלחות. כי ככה זה בחיים, הכל מהכל"
https://bit.ly/4kI7lkt
קרדיט: סמדר שיר - הדף הרשמי
צילום: אור ניר, יוני וולף
