23/08/2025
שנה לטיול באיסלנד, שנה לפרידה מסבתא
שנה להחלטה שהיתה קשה לקבל, לבחירה להיפרד בדרך שלי
כשאף אחד לא ידע שהפרידה הזאת מגיעה
בוחרת לשתף בכמה מילים שכתבתי, וגם בתמונות שעוד לא כל כך יצא לשתף. ובכמה תמונות של סבתא עליזה, סבתא אהובה שאני כל כך מתגעגעת אליה, שכל ברכת יום הולדת שלה היתה מסתיימת ב'אוהבת מהשמיים הכחולים ועד הים הטורקיז'.
***
אני עומדת בין השמיים הכחולים לים הטורקיז (או לפחות גווני צבע שאין אצלנו בים), על חול שחור בין קרני השמש, ומנצנצים אלי יהלומי קרח במים. בכל פעם בטיול הזה שאני עומדת בין שמיים לים, או בכלל, בין מים לשמיים, במיוחד בנחלים ומפלים בצבעים בילתי אפשריים שלא אזכה להראות לך בתמונות, אני חושבת עלייך.
בכל פעם שאני עולה לגובה, מטפסת על הר לקראת פסגה כשהרוח נושבת בעוצמות שכמעט משטחות אותי לאדמה, אני חושבת עלייך, על הפחד מגבהים שאין לי, על זה שאני כאן בשבילך. הטיול הזה מוקדש לך, לשמיים הכחולים והים הטורקיז שלך, שבהם התעטפתי כדי לספוג את אהבתך בפעם האחרונה.
בין שמיים כחולים לים טורקיז, על חול שחור ויהלומי קרח במים, אני חושבת עלייך, מנסה לעכל. מנסה לעכל שאת כבר לא שם, ואני בכלל בחרתי להיות כאן, בארץ קרה וזרה, במקום להתמודד עם העובדה שהלכת. כבר לא תהיה מטבוחה, או סחוג מאוד חריף עם לב מצויר על הקופסא. לא יהיו הקלטות קוליות של מספר דקות. ברכת שבת שלום. סדר מופתי, ריח של אקונומיקה. צחוק מתגלגל שממלא את הבית.
כמה ימים לפני שטסתי, באתי לבקר. היה קשה לראות אותך ככה חלשה, אבל גם הייתי משוכנעת שאת תכף יוצאת מזה. לא הסכמת לחבק אותי, פחדת שאת מדבקת, מה שהיה מאוד לא אופייני לך, אבל ישבנו ודיברנו כמה שעות, וכשבאתי ללכת, לקחת את ידי ונתת לה נשיקה, ואמרת לי לשמור על עצמי. ברכה לדרך, וכנראה ברכה לחיים. לא אדע אם כבר אז ידעת שאת נפרדת, ופשוט לא גילית, אבל אני נאחזת בברכה האחרונה הזאת שלך, משתדלת לשמור על עצמי, על סבא, על הזכרונות המתוקים הרבים שהשארת לנו.
