23/04/2023
הפוסט הזה מוקדש לילנה גרצמן שקליאר ז״ל
רציתי לתת ללידה הזאת מקום של כבוד, לספר את הסיפור הכל כך מרגש שלה, זה שייגע בכל הלבבות ולא ישאיר עין אחת יבשה. אבל הלידה הזאת לימדה אותי שיעור על החיים עצמם, אלו שאין לנו שליטה עליהם. אלו שקורים כשאנחנו הכי פחות מצפים להם.
את סיפור הלידה אני עוד אספר, על כל רגעיו היפים והמרגשים
בינתיים אני בוחרת לשתף את המילים של אליזבת לזכרה של אמה, ילנה שהייתה לצידה ברגעים הכי משמעותיים ונתנה לצילומי הלידה כוח אדיר שלא דימיינתי.
ילנה, בזמן הקצר שזכיתי להכיר אותך את השקט שבך, הענווה, הסטייל השופע, הדוגמא ומופת לאימהות מדהימה, נכנסת אל ליבי. חסרונך ללא ספק מורגש, והחותם שהשארת יישאר לנצח.
יהי זכרך ברוך
״ בדמיון שלי חשבתי שכשג׳ונתן יהיה בן 9 חודשים, אני אצלם תמונה בנאלית ומיוחלת של 9 חודשים בפנים, 9 חודשים בחוץ. לאו דווקא בשביל להעלות אותה, אלא רק שתהיה. כי למה לא בעצם, הרי אני חיכיתי לו כל כך הרבה זמן. אחרי הפלה, ועוד הפלה, ועוד לידה שקטה אחת בחודש 6, רק אחרי כל אלו ועוד 9 חודשים, הוא הגיע, והכל התנקז לרגע מושלם אחד של כמה שעות קסומות של ציפייה, התרגשות וכל הרגשות עצמם. אבל באותו יום גם גיליתי שהמחלה של אמא חזרה, אבל גייסתי את כל כוחותיי ואמרתי לעצמי שאני הולכת ללדת, שאני צריכה להתרכז לרגע (או כמה) במאורע המכונן הזה, ורק לרגע אחד אני אשים את הדאגות שלי לגבי אמא בצד.
אמא, ברגע שאת נכנסת לחדר כל הפחדים נעלמו. ידעתי שמהחדר הזה אנחנו הולכות לצאת עם ילד חי. הרי את היית שם, שנה לפני כן, בחדר לידה ההוא, איפה שהיה רק עצב ופרידה. את היית שם איתי, ברגע הכי נמוך. כך חשבתי. אני יודעת שכאב לא משווים, אבל כשילדתי ונפרדתי חשבתי שהחוויה הזו תחלק את חיי לשניים ותשנה אותי לנצח. לא, אמא. לחיות בלעדייך זה הדבר הכי קשה שאעשה בחיי.
על אף מה שקרה, חייתי בהודיה תמידית על מי שאת. ועל זה שלפחות יש לי אותך.
את, את הרמת אותי מהמצולות. ואת עזרת לי לעבור את ההריון עם ג׳ונתן תוך אמונה שהנה, זה הולך לקרות לא משנה מה. אני אהפוך לאמא. את תהפכי לסבתא.
איך הרופאה במחלקת הריון בסיכון אמרה לי, ״את את החובות שלך שילמת, הפעם יהיה לך סוף טוב. דיי, מספיק״.
וכנראה היתה איזשהי סיבה לדרך הזו. סיבה שדווקא הנשמה של ג׳ונתן בחרה להגיע אליי, ואליך אמא. החלק שמשלים אותי.
ומהרגע שנכנסת לחדר, ידעתי שאני יכולה ללדת. ועם מה שיהיה אחרי זה, נתמודד.
המשך בתגובה הראשונה..