27/04/2025
בטח יהיו פה כמה שיזדהו איתי.
כי אם כמה שזה מרגיש שכולם כבר חזרו צפונה עדיין יש לא מעט שלא.
כאלה שכמונו, החליטו לא לחזור, כרגע לפחות. וזאת החלטה בלב סופר כבד.
וגם כל עוד הטייטל הוא שזה עדיין זמני, אז איך אפשר לקרוא לאיזשהו מקום בית?
אז החלטנו להישאר במרכז. כרגע לעוד שנה, זה מה שאני אומרת לכולם, וגם לעצמי.. ומקווה בתוך תוכי שזה באמת מה שיהיה, אבל אין לי שמץ של מושג אם זה יקרה.
אז כרגע זה מרגיש כמו לנדוד בין 2 עולמות.
קצת כמו רילוקיישן כי כשאתה במרכז אז הצפון הוא סוג של חו"ל.
"איזה כיף אז עכשיו יש לך בית נופש בצפון!" אנשים אומרים מסביב..
ואני, לא יודעת איך להסביר להם, איך זה לבקר בבית שלך, שהכל בו עומד במקום וכלום לא השתנה, ולא חסר לך אפילו בגד או מחבת כי לא באמת לקחת משם משהו, איכשהו במשך הזמן הסתדרנו שוב על הכל.
איך להסביר להם, שכשאתה מסיים את ה"חופשה" שלך, אתה בעצם שוב עוזב את הבית.. וחוזר חלילה.
אבל זה המצב, וכשאני שם אני לא רוצה לעזוב אבל כשאני פה זה גם נעים, ומלא אפשרויות שפתאום פרושות לפניי..
אז הפינוי לא נגמר, ואי אפשר להגיד שעזבנו ואי אפשר להגיד שלא. אז כרגע נבחר לא להגיד, ונזרום.. כי זה מה שהחיים לימדו אותנו לעשות בשנתיים האחרונות.
