15/09/2024
אתמול בבוקר יצאנו לנשום קצת אוויר.
תמיד כשאני מגיעה לבריכות הדגים בשלהי הקיץ- תחילת הסתיו, הלב שלי נפתח ומתרחב, מתרגש לקראת הימים שעוד יבואו עם הסתיו והגשמים, החצבים וציפורים הנודדות. כל שנה מחדש הלב שלי מתמלא בהתרגשות לקראת השינויים העומדים להתרחש, להתגשם. כל שנה בעונה הזו רגע לפני ראש השנה, הלב מתמלא בתקווה.
והשנה כולנו אחרים. כל כך הרבה השתנה, מבחוץ ומבפנים. גם התחושות אל מול שינויי העונות אחרות. ואולי חלק מהשינויים שעוברים עלינו, זה ללמוד לקבל את ה-אנחנו החדשים שהפכנו להיות, להבין שהשתנינו, ולהמשיך לחיות, לתפקד, לפעול ולהרגיש, אבל אחרת ממי שהיינו עד לפני שנה.
הבוקר קראתי פוסט של אישה חכמה ומרתקת, סוחפת בכתיבתה, שניצלה עם ילדיה מהטבח בקיבוצה קיבוץ נירים בשבת הארורה של ה-7/10. ופתאום הבנתי שזה חלק מהריפוי שלנו. להבין שלא נהיה מי שהיינו לפני ה-7/10, שחלקים בנו השתנו. וללמוד לחיות עם זה, לקבל את השינוי בתוכנו. לא סותר את זה שאם יש צורך אז לטפל במה צריך, להיות בעשייה ולפעול לשנות את מה שאנחנו מאמינים שזקוק לשינוי, להמשיך להילחם למען ועל מה שאנחנו מאמינים שצריך לקרות. ובמקביל להבין שבתוכנו משהו השתנה.
תודה אלמוג על הכתיבה החזקה, החכמה, המרתקת שלך. הכנסת בי משב של תקווה הבוקר. Almog Holot
אני חייבת לדאוג שתגיעי עם ההרצאה שלך למושבות שלנו.
אצרף לינק לפוסט של אלמוג בתגובות. ממליצה מאד להיכנס ולקרוא.
בכלל רציתי לכתוב על להקת הפלמינגו הראשונה לעונה שפגשנו אתמול בבוקר בבריכות הדגים. על רוחות שינויי העונות שחשתי באוויר והרגישו לי הפעם אחרת בלב, על הלב שנפתח והתרחב והתמלא ברוח טובה אל מול היופי הזה, על מרחבים של אוויר לנשימה שפגשתי שם, על תזכורת לכמה הטבע מחזק ומרפא, נותן לנו כוח להמשיך.
והבוקר ממש מרגישים סתיו בשדות.
גם התאריך הרשמי שלו עוד רגע כאן.
ואני נושאת בלבי תקוות לעונה ברוכת גשמים, מלאה במפגשים משמחים כמו אלה ובשורות טובות טובות. 🎗🎗
