01/10/2024
ראש השנה תמיד מעורר בי התרגשות.
כילדה הבגדים החדשים,נעלי הסירה הלבנות ומבריקות מהחנות של פיל בתל אביב,
השער אסוף לחצי קוקו עם סרט לבן.
כרטיסי הברכה עם הזהבים שקניתי בדוכן של מוכרהשנות טובות ושלחתי לחברותי ולאבא ואמא
השיחה פותחת הלבבות של הרב בבית הכנסת לפני התפילה ,השקט .
וקול השופר שמרעיד את הלב
ומעלה מעלה מעלה את כל התפילות,
הבקשות והרצונות.
ומשהו אחר היה בראש השנה שעברה.
בבוקר לפני החג,אחרי שבישלתי והכנתי את החג לבני משפחתי ואורחי,הבנתי.
הבנתי שאמא היקרה שלי הולכת ודועכת
ובהחלטה ספונטנית ארזתי תיק ונסעתי להיות בראש השנה עם הורי,בבית ילדותי.
אמא כבר בקושי מלמלה מילים בודדות,לא אכלה
ולא שתתה ונאנחה במיטה.
אכלתי את סעודת החג עם אבא שהיה מכונס בעצמו ועצוב. הוא נתן לאמא לגימה מיין הקידוש,נשק בראשה וברכה בשנה טובה ובבריאות
ביום הראשון של ראש השנה ישבתי לידה ,מתפללת בקול ממחזור ראש השנה שלה.
כשנרדמה ונשארה עם המטפלת המסורה,הלכתי לשעה קלה לבית הכנסת שלהם. לא הייתי בו מעל 40 שנה.התבוננתי במקום בו אמא נהגה לשבת,
התבוננתי למעלה על אבא שם בעזרת הגברים,עולה לתורה ועושה לאמא מי שברך
והתפללתי לחסד ולרחמים עבור אמא
ביום השני של ראש השנה ישבתי ליד אמא שנעה בין שינה לערות,באי שקט ואנחות.
ליטפתי אותה ואמרתי לה כמה אני אוהבת אותה .
אמא אחזה את ידי בחולשה ומלמלה-גם אני.
לחשתי לאוזנה שאנימשחררת אותה ומרשה לה להמשיך במסע שלה.
בזמן שבבית הכנסת תקעו בשופר ונפתחו רקיעים
אמא נשמה את נשימותיה האחרונות
ונפרדה מן העולם.
שנה שונה,מאתגרת ומטלטלת עברה עלי.
אבא הצטרף גם הוא לאמא אחרי זמן קצר.
שנה לא קלה עברה על כולנו כעם
ועדין קשה להכיל ולהחלים.
בראש השנה הזה
כשאהיה בבית הכנסת בתקיעת השופר
ואראה את ספר התורה העטור במעיל לבן
ומוקדש לזכרם של אבא ואמא
אבקש מהם,אימרו לריבונו של עולם די.
שיחזיר לנו החטופים
שישלח רפואה לפצועים
ונחמה גדולה למשפחות שאיבדו כל כך הרבה יקירים
ושיזכיר לנו כי אחים אנחנו
וראויים לאהבה אחדות וגאולה.
