08/05/2025
עברתי חרם 3 פעמים בחיי.
הפעם הראשונה היתה בסיום החטיבה, השניה היתה באמצע התיכון והשלישית ממש אחרי שהתגייסתי. שזו היתה הפעם הכי קשה, אבל אני לא אכנס עכשיו לאיך ומי ומה, כי זה באמת לא משנה.
גיל ההתבגרות שלי לא היה קל, בלשון המעטה.
לקח לי לא מעט שנים ללמוד מחדש לסמוך על חברות, להכניס אותן עמוק ללב שלי ולאפשר להן להיכנס פנימה.
עברנו לא מעט דירות בחיי ובילדותי, כך שידעתי איך ליצור קשרים חדשים דיי מהר, ידעתי להפוך את עצמי לחיה חברתית, וגם ידעתי איך לשמור על חומות כל כך גבוהות שאף אחד בכלל לא ראה שהן חומה, אולי ראו בעצם, בכל אופן היה צריך להתקרב ממש כדי להיתקל בקיר ולא איפשרתי להרבה להתקרב ממש.
היחיד שבאמת נכנס פנימה היה ירון, היחיד שהיה לו מפתח.
המעבר לפרדס חנה ריפא את הלב שלי, ממש כך.
לראשונה בחיי למדתי שאפשר ליצור חברויות אמיתיות, כאלו שאפשר להרשות לעצמי להישבר בהן, להישען עליהן, להיעזר ולהיתמך בהן.
כל מי שבאמת מכיר אותי יודע שלבקש עזרה לא בא לי בקלות, אם בכלל.
אני יודעת להסתדר לבד ועשיתי את זה כל כך הרבה פעמים שלפעמים נדמה לי שבשביל לבקש עזרה מאחרים אני צריכה ממש להתאמץ כדי לאפשר לזה לקרות.
פרדס חנה, ההורות לשתי הבנות הנפלאות שלי, ומאגר החברות המופלאות שיצרתי לעצמי שם, וכמובן כמה חברים וחברות שאספתי לאורך הדרך עוד לפני, איפשרו לי ללמוד את היכולת האדירה הזו של להישען על אחרים, על קהילה, על חברות אמת.
באופן לא מפתיע, או שכן? המעבר לברצלונה דווקא ניקה והבהיר עוד יותר את עומקן של החברויות שיצרתי בארץ.
היום כבר ברור לי שהחברות שהקפתי את עצמי בהן, מעבר להיותן באמת נשים נדירות, חכמות, מצחיקות, מעניינות ועמוקות כל כך, הן גם משפחה שיצרתי לעצמי. הן כבר חלק ממני ומהשביל של חיי.
בין אם אנחנו גרות בית ליד בית ובין אם אנחנו ביבשות שונות.
זכינו בביקור הזה בארץ להרגיש עטופים כל כך ואהובים כל כך ומוקפים באנשים שעצם הקיום שלהם בעולם מרגיע את הלב שלי.
ואני, רק מתה לספר את זה לאותה נערה אבודה, שלא מצאה את עצמה בכלל וכל כך קיוותה ורצתה בדיוק בדיוק את מה שיש לי היום❤️
תודה לחיים האלו שלימדו אותי כל כך הרבה שיעורים והכניסו לחיי כל כך הרבה טוב❤️
#חברות
