Bezza photography - בארי סגל צלם

14/11/2024

Chiling in the beach then this beautiful bird came by
Thank you Colombia

28/09/2024

הגענו לפראג מותשים אחרי ביטולי טיסות, איום איראני ואיחור של יומיים מה שהשאיר לנו יום ושני לילות. לשמחתנו היום היחיד שנשאר לנו לבלות בעיר נפל על מצעד הגאווה. הגענו למרכז העיר כשבחוץ יום שמשי וחם שלא היה מבייש יום רגיל בארץ בתחילת הקיץ הישראלי.
ברחבה הגדולה של מרכז העיר התקבצו לכדי שיירות כל מיני ״קבוצות גאווה״ חלקם של חברות עסקיות ואחרות של ״סוגי שונים בתוך הקהילה עצמה - טרנסים לסביות הומאים ועד ועוד ועוד ,bears וכל מה שבניהם.
המרחב עצמו היה מקושט דגלים צבעונים מוזיקה בקעה משלל מקומות, דוכנים מלאי שלטים צצו בכל מקום עם מסרים שאני יכול לנחש דיברו על מגוון הכלה אהבה ושאר דברים ברומו של עולם. מצעד הגאווה מכובד בהחלט. היו שם גם מתנגדים שצעדו עם שלטי צלב וכתובות שלא הבנתי.
בינתיים התחלנו להתקדם עם שאר אלפי הצועדים ובין הקבוצות השונות היה קשה להתעלם מהחום גם כי לא ציפיתי לו במדינה אירופאית אבל גם בעיקר לכל לובשי העור/ תלבושות ומסכות ״פרובוקטיביות״ מפלסטיק שצעדו תחת השמש הקופחת.
אחרי כמה מאות מטרים לתוך החגיגה והחום נתקלנו במזרקת רחוב והיה ברור שאנשים ינצלו את ההזדמנות להתקרר טיפה בתוך כל ההמולה. תפסה לי את העין ילדה ששיחקה עם המים במזרקה בכזאת תמימות ותום ששמור רק לילדים. משהו בלראות אותה משחקת ונהנית עם המים ביום חם שמסביבה מתנהל בעצם מפגן פוליטי מלא מסרים בעד ונגד דברים, והיא בשלה, לא צוללת או תופסת את המורכבות של המציאות של המבוגרים. היה משהו משחרר ,במיוחד בתוך המציאות של השנה האחרונה, לראות את זה, בתוך רגע מסוים שיש לו כל הרבה משמעות ילדה אחת משחקת כאילו כלום,בלי דאגות ובלי לחשוב יותר מדי
#פראג


#מצעדהגאווה
#גאווה
#ילדים

10/09/2024

10/09/2024

what an amazing event, beautiful people. my first time in the USA. so nice to leave NYC matrix for some good nature and music.

full album coming soon!

Brooklyn Electric Group

08/07/2024

גילי טי או בשמו באנגלית gili trawangan הוא אי קטנטן באינדונזיה - כמה קטן ? אין שם מכוניות וכולם מתנהלים עם אופניים ברגל או עם סוסים (לצערי הרב גם בקטע תיירותי ומנצל) ואפשר להקיף את האי ברגל בשעות בודדות.
האי הטרופי הזה מלא ביופי משלל סוגים ומוקף מיי טורקיז ועצי קוקוס ומקומיים חיייכינים מהמקומות שמגיעים אליהם ומרגישים כמו גלויה.

שמתי לב שליד ההוסטל שלי יש בית ספר יסודי ובתור אחד שעבד לא מעט שנים בחינוך רציתי לראות ולתעד בית ספר באי קטן שהוא חלק ממדינה ענקית - המוסלמית הכי גדולה בעולם- וגם דמוקרטיה לא קטנה.
שהגעתי לגבולות בית הספר תפסתי מבוגר אחראי הצגתי את עצמי ואמרתי שאני רוצה לראות את המקום - מיד קיבלו אותי בשמחה והראו לי בגאווה את המקום.
ראיתי בית ספר פשוט אבל לא מוזנח עם בקתות מעץ, ילדים משחקים בכדור וחבל - משהו מעט נוסטלגי.
במבט ראשוני באופן קצת ... מאכזב? לא באמת היה הבדל למרות ״הקדמה״ בין בית הספר ״הקיבוצי״ ו״והחדשני״ שאני למדתי בו לבין מה שראיתי- עדיין כיתות עם שולחנות מסודרים בשורות מול לוח כתיבה גדול.
היה משהו מנחם ומוזר בלחשוב שילדים במרחק עשרות אלפי קילומטרים ממדינות שלא מקיימות יחסים דיפלומטים חווים את בית ספר בצורה די דומה
כמו שניתן לראות הילדים שמחו לראות אותי עם מצלמה ולא התביישו בכלל מזר שכמוני עם מצלמה גדולה ביד.
היה משהו מאוד מאמת בלהכנס לבית ספר מוסלמי ולא לרגיש פחד (נכון שלא אמרתי מאיפה אני אבל זה גם לא עניין אף אחד) ולראות ילדים משחקים די דומה באותם משחקים שיחקנו אצלנו כילדים.

#אינדונזיה
#לומבוק
#באלי


#חינוך

16/06/2024

האלבום המלא - מסיבה של מיקופוביה Mycophobia מסוף שנת 2022
מי היה מאמין שיום אחד אותו סופש תמים של כיף וריקודים יכיל תמונות של אנשים שהיום חטופים או שלא איתנו. חלק אפילו שוחרר מהשבי.
אם יש כאן מישהו שמזהה מישהו מיקיריו שלא איתנו - מוזמן לפנות אלי, אני אשמח להעביר את התמונות למשפחה.

האלבום המלא - מסיבה של ״מיקופוביה״ מ2022
מי היה מאמין שיום אחד אותו סופש תמים של כיף וריקודים יכיל תמונות של אנשים שהיום חטופים או שלא איתנו. חלק אפילו שוחרר מהשבי.
אם יש כאן מישהו שמזהה מישהו מיקיריו שלא איתנו - מוזמן לפנות אלי, אני אשמח להעביר את התמונות למשפחה.

14/06/2024

ככל שאני חושב על זה יותר משהו בתמונה הזאת מסמל בעייני את המהות של להיות ישראלי- עצב שמהול בשמחה. העצב הנוראי על המוות האכזרי של אורי והחילוץ ההרואי של נועה.
הסיפור שלנו הוא הערבוב הבלתי אפשרי הזה של מצבי תודעה, אחד של מציאות כואבת, כמעט קשה מנשוא, והשני של שמחה ומלא הודיה, אמיתית כזאת, אחת שהרווחנו ביושר.
אני יכול לשמוע את הצחוק של הגורל תוך כדי שאני כותב. איך אותו סופ״שׁ תמים של חגיגה מלאת אור, מוזיקה ואנשים טובים מלפני שנתיים, יהיה המקום שבו אני אצלם תמונה של שני אנשים שהסיפור שלהם יהיה כל כך כואב ומשוגע.
אחד איננו והשניה חזרה מהתופת.
כשאני מתנער מהמחשבות אני משתדל להזכיר לעצמי שזה לא חייב להיות ככה - זה יכול להיות אחרת-.

באותו סופ״ש צילמתי לא מעט תמונות אני מקווה בקרוב לפרסם את כולן.
אני מניח שבחלקן מופיעים א.נשים שלא איתנו, חלקם עדיין חטופים, אולי מישהו כאן יזהה חברים או מכרים, אני אשמח לשלוח למי שירצה. אני יכול לדמיין שיש מי שירצו לקבל תמונה של יקירהם.