15/05/2018
בערך בשעה 21:30 בליל 4 בנובמבר 1995, לקראת סופה המתוכנן של עצרת 'כן לשלום, לא לאלימות', קיבלתי הודעת ביפר מהמערכת ובה נתבקשתי לעזוב את כיכר מלכי ישראל ולהגיע עם הסרטים למערכת, כי הדד-ליין התקרב. צריך היה עוד לפתח את התמונות ולהדפיסן כדי לבחור תצלומים לעמוד הראשי ולכפולה המתוכננת על ההפגנה. לכאורה, היו לי כל התמונות שצריך – הנאומים המרכזיים, האומנים שהופיעו, תמונות אווירה של מפגינים, תמונות של הכיכר מלאה באדם ועוד - אבל משהו בתוכי אמר לי להישאר עוד קצת.
פגשתי צלם נוסף של מעריב שהיה באירוע, נתתי לו את הסרטים שצילמתי וביקשתי שיעביר אותם למערכת. אמרתי לו שאני נשאר עוד קצת. זמן קצר לאחר מכן עלתה מירי אלוני לבצע את שיר לשלום, וכל הפוליטיקאים שהיו בעצרת, כולל רבין ופרס, הצטרפו אליה בספונטניות לשירה. צילמתי יותר מ־50 תמונות, בכל קומפוזיציה אפשרית. זה כלום במונחים של העולם הדיגיטלי של ימינו, אבל הן לא מעט לעידן הנגטיב, שבו עובדים עם סרטים של 36 תמונות - ובייחוד כשזהו אירוע שכבר העברתי את הצילומים שלו למערכת.
לא יודע מה דחף אותי לצלם עוד, אבל נראה כי התרגשתי מהמעמד ומהפגנת הכוח של מחנה השלום. העצרת הסתיימה, ואני ירדתי מהבמה וצילמתי מפגינים שקפצו עם שלטים לבריכת המזרקה. ואז זה קרה. אני לא חושב שברעש הרב ובהמולה שהייתה מסביב יכולתי לשמוע את היריות של יגאל עמיר, שפגעו בגבו של ראש הממשלה מטווח אפס. אבל בתוך שניות נשמע הדהוד של קריאות הלם וזעקות מכיוון כניסת האח"מים.
עקפתי את המתחם ורצתי לגג גן העיר. הגעתי בדיוק בזמן כדי לראות קומץ אנשי ביטחון מצמידים לקיר, ממש מתחתי, בחור צעיר מתולתל, עם פרצוף מחויך, שבתוך זמן קצר מדינה שלמה תכיר כמי שרצח את ראש הממשלה. למחרת, התמונה שצילמתי בה את רבין שר את 'שיר לשלום' הופיעה בעמוד הראשי של מעריב והתנוססה על שעריהם של עוד עשרות, אם לא מאות, עיתונים מכל רחבי העולם, ומאז היא כיכבה בתערוכות בארץ וברחבי העולם.
במהלך קריירה עיתונאית של כמעט שלושה עשורים צילמתי אינספור תצלומים של אירועים שייזכרו בתולדות המדינה, אולם התמונה של רבין, דקות לפני הירצחו, נהפכה לאחד הסמלים הוויזואליים הבולטים ביותר של אחד האירועים המכוננים בתולדות מדינת ישראל. לכן לא יכולתי לבחור באף תמונה אחרת.
מציר פילדלפי, דרך יצחק רבין בשוק, הדרמה עם ערפאת והחגיגות הספורטיביות הישראליות. חוזרים אחורה בארכיון לרגעים שייזכרו לעולם. וגם: צלם שמבקש סליחה מאם שכולה
