26/03/2019
על ההיבט האמנותי בעבודה שלי אני פחות כותבת ואם מתפנה לי זמן, במהלך או בסוף השבוע, אני פשוט יוצאת לצלם ומשתפת קצת ממה שהמקום חולק איתי. מראה השמיים על הים או על העיר, מערכת היחסים המרהיבה של החי והצומח עם האור והרוח, רחובות ואנשים.
היו שנים שבהן הדברים הללו עברו לידי ולא עצרתי, זמנים שהייתי שקועה במלאכות הקיום ובגידול ילדיי ופחות בהתבוננות. עם הזמן הדברים זזו כמו העונות ומצאתי את עצמי הולכת אחרי אהבת הצילום ואהבה בכלל. משקיעה בלמידה מתמשכת וממלאת, למידה שהיא הרבה מעבר לטכניקה.
הנחת המצלמה על הגוף היא לבישה של שכבת עצמי נוספת, בלי צורך בהתקלפות מקדימה. שכבה שמאפשרת למה ולמי שאני פוגשת לגעת בי, כמו בזמן קריאת ספר שירה או הקשבה למוזיקה, כשנוצר המרווח האחר שממנו פורצים פנימה מראות, צלילים ומילים.
לא מזמן שאלה אותי חברה בתגובה לפוסט (ורק היא שואלת ככה) "איך את יודעת להפוך רגע לעולם ומתוכו למצוא שורה?" עניתי לה: "דבר גורר דבר", שזו גם מהות התהליך האמנותי הפרטי שלי. כתבו לי כבר על פוטופואטיקה ורב תחומיות, אבל מאז היותי, מתרחקת מהגדרות אקדמיות לדברים שחייבים להשאר פשוטים.
תמונה ומילים.
< עדכנתי את אלבום צילומי הנוף והטבע, מצרפת לינק אליו בתגובה הראשונה >
Inbal Geron
