06/06/2023
למעלה מ-64 אלף איש ואישה מכל הגילאים זזים בגלים של צמרמורות הולכות ובאות. 3 שעות מלאות של סאונד מחושמל שזורם במזג האויר המושלם ביותר שיכל להיות העונה בפארק הירקון.
מיליון זיכרונות מתפוצצים במוח מתערבבים בגיטרה של סלאש. הקול של אקסל, הבס של דאף מק'גאן יחד עם וידאו ארט מושלם בטכנולוגיה 2023 שמתערבב עם שירים של 30 שנה אחורה (היה גם ביצוע מרשים של Knockin' On Heaven's Door שנכתב לפני 50 שנה על ידי בוב דילן) היה ביצוע מעולה של "Civil War" שהוקדש לאוקראינה, היה NOVEMBER RAIN שהעיף לכולם תמוח עם הפסנתר והגשם והגיטרה, היה "Welcome To The Jungle" שבו אקסל נתן את המוב שרק הוא יודע לעשות עם הגוף, רק שהפעם זה היה בלי הטייטס האדומים הצמודים ושיער ארוך מושלם, אבל מה זה משנה הלהקה נתנה לנו מלא רגעים של אושר נוסטלגי, ריחות של בירה מהולה בעשן מתקתק ותחושה שכל מי שסביבך מרגיש די דומה למה שאתה מרגיש. המון חיוכים והתרגשויות.
אקסל נתן תתחת בהופעה הזאת. לפעמים הרגיש כאילו נגמור לו הקול. זהו אין מה לתת יותר, מעברים ללא ברירה בין סולמות ווקאליים עצירה לטובת נשימות והרבה עזרה מהלהקה לכסות ולמזער את הקושי. אבל עדיין, המבט בעיניים, הרגל על הבוקסה של הסאונד, היד שמתעוותת בניסיון להמשיך להוציא קול מהגרון והריצות הלוך ושוב על הבמה למרות שאין אויר. זה היה כל כך טוטאלי שאני סולח לו על הקול (...)
סלאש נתן סולו גיטרה מפגר לגמרי של איזה 10 דקות לפחות והזכיר לנו שיש פה אנשים שבאים להופעה הזאת רק בשבילו.
זה היה ענק.
אקסל רוז, סלאש ודאף מק'גאן ביצעו את כל השירים האהובים, חוץ DONT YOU CRY משום מה..
"איזה מפגש קטן ונחמד עם חברים, נחמד מצדכם שקפצתם" אמר אקסל אחרי כמה שירים והקהל הריע.
הגעתי ללא ציוד צילום הפעם. בלי מלא רצועות עלי. ובלי לרוץ למצוא את הזווית המושלמת.
באתי עם חברים. זה היה פיור פאן.
אני מאמין שלא אראה עוד הופעה שלהם אבל נראה לי שנפרדנו בצורה הכי טובה שאפשר היה להיפרד.
ובין כל המילים והתחושות, חושב על ערן שני ז"ל. חבר. שהיה איתי שם בהופעה ב-93 ואהב את גאנז יותר מכל מי שהכרתי.