18/05/2026
להבין שכנראה תגיע נקודת שבר או קריסה -
זו לא פסימיות.
זו מודעות.
לפעמים הגוף שלנו מחזיק הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ,
וכשמגיע רגע שבו מערכת העצבים מרגישה שסוף־סוף בטוח להרפות - דברים מתחילים לצוף.
זה יכול לקרות אחרי תקופה אינטנסיבית, מעבר, שינוי גדול, חזרה הביתה או פשוט כשנגמר מצב ההישרדות.
ומתוך ההיכרות שלי עם המקומות האלה, אני מאמינה שככל שאנחנו מבינים את עצמנו טוב יותר - ככה אנחנו יכולים לרכך את החוויה.
לא להיבהל ממנה, לא להדחיק אותה, אלא להכין לעצמנו קרקע טובה לעבור אותה בתוכה.
עוגנים, תמיכה, טבע, נשימה, מרחב בטוח, פחות עומס, אנשים שאפשר להיות אמיתיים לידם - כל אלה יכולים לשנות משמעותית את הדרך שבה אנחנו פוגשים תקופות רגישות. 🤍
וזה גם חלק גדול מהמרחבים שאני יוצרת ומחזיקה בטבע -
מרחבים שמאפשרים לעצור רגע, לנשום, להרגיש, ולפגוש את עצמנו בלי הצורך להחזיק הכל לבד.
ואני ממש אשמח שתרשמו בתגובות
מה העוגנים שעוזרים לכם בימים קשים?
אולי דווקא התגובה שלכם תהיה השראה או תמיכה למישהו אחר שיקרא כאן.
שמרו את הפוסט לימים רגישים
ושלחו אותו למי שצריך את התזכורת הזאת עכשיו. 🤍
#אקותרפיה #פוטותרפיה #משבר
