05/05/2020
כבר הרבה זמן הפייסבוק מצווה עליי לומר דבר מה לציבור הרחב. אז הנה.
~
איך אפשר לסכם 5 חודשים?
אז מאז ינואר, כשלא צילמתי אירועים משמחים וקליפים ועוד דברים מרגשים, בעיקר למדתי. למדתי לזהות פטריות ולהסתובב ביערות במשך שעות ללא פחד ושם למצוא את השלווה, בחיפוש ובסבלנות. מהטבע המושלם שסביב ביתי ומקורס הליקוט למדתי לזהות עשרות סוגי פרחים וצמחים. הייתי בסיורים מהלימודים במקומות מרתקים, למדתי על מדבריות מכתשים וסלעים, מישורים ומלחמות, למדתי היסטוריה מסעירה של מקומות מוכרים וחדשים לי, כל הראש שלי התפוצץ מידע חדש ומרגש והיה לי ממש ממש טוב.
ואז הגיעה המגיפה.
והכל נעצר.
כל החתונות והצילומים בוטלו, הלימודים הפיזיים נעצרו. הכל הפסיק לפעום בקצב המהיר והרגיל של העולם. הקצב נהיה איטי ונושם וגם ממש ממש מוזר ומפחיד ומלחיץ ועוד מילים.
אבל בכל אופן, נשאר בעיקר האביב ובו הייתי.
שמתי לב מתי העירית הגדולה באה ומתי הסחלבים, הלוטמים והאירוסים, מתי פורחות השקדיות ובאיזה עצים אח"כ יש את השקדים הכי טעימים, מתי כליל החורש הכי מרהיב וסגול, פגשתי מרווה כחולה לראשונה ובכלל הבנתי איך נראות מרוות פורחות, מתי באות הכלניות, מתי אחריהן צצות הנוריות ואיך פרג נולד. מתי הדבורניות על כל סוגיהן המופלאים ונץ החלב, מתי העוזרר והקטלב פורחים, מתי החרציות על מרבדיהן ולבסוף זמן החוטמיות, האחירותם שממלא את הכל צהוב, הגזר הקיפח וכל הסוככים, השיבולים והקוצים.
וזה הרגיש כמו הדבר הכי נורמלי שבת אדם יכולה לתת לעצמה.
במשך חודשיים להיות אך ורק במקום אחד. ולתת לו את כל תשומת הלב.
איזה זכות וקסם!
(וגם ללמוד איך להיות לבד ואיך להיות ביחד, ללמוד מה זה מרנג ואיך להכין פאי לימון וללמוד איך להקים גינת ירק אבל זה סיפור אחר)
אין איזה סיום עם פואנטה לדבר הזה או איזה פרסום עצמי מתבקש. סתם שיתוף של תקופה וסקרנות וחשש מה הזמן הקרוב של החזרה האפשרית לשגרה עומד להביא. בהצלחה לכולם ❤️
